רוב האנשים מכירים את עולם ההשקעות כמשחק חד-ממדי: קונים מניה בתקווה שתעלה, ומוכרים אותה כשהיא עולה. זוהי הגישה הבסיסית, ואין בה שום דבר רע. אבל מתחת לפני השטח, קיים עולם שלם, משחק תלת-ממדי ועשיר הרבה יותר, שבו סוחרים מקצועיים פועלים. זהו עולם הנגזרים הפיננסיים, ובישראל, הזירה המרכזית והמרתקת ביותר שלו היא שוק אופציות המעו"ף (מכשירים עתידיים ופיננסיים) על מדד תל אביב 35.
אבל לפני שנצלול למעמקים, רועי רוסטמי חייב להציב תמרור אזהרה בוהק. מסחר באופציות אינו משחק ילדים. הוא אינו מיועד למתחילים, לחסרי סבלנות, או לכאלה המחפשים התעשרות מהירה. אופציות הן מכשירים ממונפים. לתת אותן לסוחר לא מיומן זה כמו למסור מפתחות של מכונית פורמולה 1 לנהג שזה עתה קיבל רישיון. הפוטנציאל לתאונה קטלנית – לחשבון המסחר שלכם – הוא עצום. המאמר הזה אינו המלצה לפעולה, אלא הצצה נדירה אל תוך ארגז הכלים של המקצוענים, והצגה של הלך המחשבה והמשמעת הנדרשים כדי להשתמש בכלים האלה בהצלחה.
אני אוהב לחשוב על אופציות כמו על מערכות הנשק המתקדמות בספינת טילים. מניה רגילה היא כמו תותח – היא יורה לכיוון אחד. אתה קונה אותה ומקווה שהיא תעלה. אופציות, לעומת זאת, הן כמו טילים מונחים, מערכות הגנה אקטיביות, אמצעי הטעיה ולוחמה אלקטרונית. ניתן להשתמש בהן כדי לתקוף (ספקולציה), כדי להתגונן (גידור), וכדי לייצר הכנסה. אך ללא הכשרה מעמיקה, משמעת ברזל, והבנה של כל כפתור בלוח הבקרה, אתה בסבירות גבוהה יותר תפגע בספינה שלך מאשר במטרה.
חלק 1: שפת האופציות – אבני הבניין הבסיסיות
כדי להבין את האסטרטגיות, עלינו לדבר באותה שפה. הנה מושגי היסוד, מוסברים בפשטות:
- אופציית Call (רכש): מעניקה לרוכש את הזכות, אך לא את החובה, לקנות את נכס הבסיס (במקרה שלנו, מדד ת"א 35) במחיר קבוע מראש, עד לתאריך מסוים. במילים פשוטות, זוהי התערבות על עליית השוק.
- אופציית Put (מכר): מעניקה לרוכש את הזכות, אך לא את החובה, למכור את נכס הבסיס במחיר קבוע מראש, עד לתאריך מסוים. זוהי התערבות על ירידת השוק.
- מחיר מימוש (Strike Price): המחיר הקבוע שבו ניתן לממש את האופציה. ישנם מחירי מימוש רבים מעל ומתחת למחיר המדד הנוכחי.
- פקיעה (Expiration): התאריך שבו האופציה חדלה מלהתקיים. בשוק המעו"ף, הפקיעה מתרחשת אחת לחודש, בדרך כלל ביום חמישי הלפני אחרון של כל חודש. אלמנט הזמן הוא מה שהופך את המסחר באופציות למשחק תלת-ממדי.
חלק 2: לוח הבקרה של המפקד – להבין את ה"יווניות"
כדי לנווט בהצלחה, המפקד לא מסתכל רק על הים; הוא מסתכל על לוח הבקרה שלו. באופציות, לוח הבקרה שלנו הוא "האותיות היווניות" – מדדים מתמטיים שמתארים את התנהגות האופציה. לא צריך להיות מתמטיקאי כדי להבין אותן, אלא סוחר שרוצה להבין את הכלים שלו. הנה שלוש החשובות ביותר:
- דלתא (Delta): "מד המהירות"
הדלתא אומרת לנו בכמה צפוי להשתנות מחיר האופציה עבור כל שינוי של נקודה אחת במדד ת"א 35. אופציה עם דלתא של 0.5 תעלה (או תרד) בחצי שקל על כל עלייה (או ירידה) של נקודה במדד. הדלתא נעה בין 0 ל-1 עבור אופציות Call, ובין 0 ל- (1-) עבור אופציות Put. היא מראה לנו כמה האופציה "מחוברת" לתנועת המדד. - תטא (Theta): "ערפד הזמן"
זוהי היוונית החשובה ביותר להבנה. התטא מודדת את שחיקת הערך של האופציה כתוצאה מחלוף הזמן בלבד. כל יום שעובר, האופציה שווה קצת פחות, בהנחה ששאר התנאים נשארים זהים. התטא היא האויב הגדול ביותר של רוכש האופציות, וחברו הטוב ביותר של כותב (מוכר) האופציות. היא רוח גבית קבועה לטובת מוכרי האופציות. - ווגה (Vega): "מד הפחד"
הווגה מודדת את רגישות מחיר האופציה לשינויים ב"סטיית התקן הגלומה" (Implied Volatility). סטיית התקן הגלומה היא למעשה מדד הפחד או אי הוודאות של השוק. כשהשוק בפאניקה והתנודתיות הצפויה עולה, הווגה גורמת למחירים של כל האופציות (גם Call וגם Put) לעלות. כשהשוק רגוע, המחירים יורדים. הבנת הווגה מאפשרת לנו להבין אם אנחנו קונים אופציות "בזול" או "ביוקר".
חלק 3: האסטרטגיות המרכזיות שלי במעו"ף
אחרי שהבנו את היסודות, אפשר לדבר על אסטרטגיה. אני לא מאמין באסטרטגיות מסובכות עם שמות אקזוטיים. אני מאמין ביישום מושלם של מספר אסטרטגיות יסוד חזקות, המותאמות לתנאי השוק. הנה שלוש דוגמאות המייצגות גישות שונות.
אסטרטגיה מס' 1: "מכונת ההכנסה" – כתיבת Call מכוסה (Covered Call)
- מה זה? זוהי אסטרטגיה שמרנית יחסית. היא מורכבת מהחזקה של נכס הבסיס (למשל, תעודת סל על ת"א 35 כמו "קסם KTF ת"א 35") ובמקביל "כתיבה" (מכירה) של אופציית Call כנגד ההחזקה הזו.
- המטרה: לייצר הכנסה חודשית קבועה (הפרמיה שמתקבלת ממכירת האופציה) מהנכס הקיים בתיק.
- ההיגיון שלי: אני משתמש באסטרטגיה הזו כשאני צופה שהשוק יישאר יציב או יעלה במתינות בחודש הקרוב. זו הדרך שלי "להשכיר" את המניות שלי למישהו אחר תמורת דמי שכירות (פרמיה). אם השוק לא עולה מעל מחיר המימוש של ה-Call שמכרתי, אני מרוויח את כל הפרמיה.
- הסיכון: אני מגביל את פוטנציאל הרווח שלי. אם השוק יטוס למעלה בחוזקה, אני "אאלץ" למכור את המניות שלי במחיר המימוש, ואפסיד את המשך העלייה. זהו הטרייד-אוף: ויתור על פוטנציאל רווח גדול תמורת הכנסה ודאית יותר.
אסטרטגיה מס' 2: "הימור בסיכון מוגדר" – מרווח חיוב (Debit Spread)
- מה זה? לדוגמה, "מרווח Call עולה" (Bull Call Spread). אני קונה אופציית Call במחיר מימוש מסוים, ובאותו הזמן מוכר אופציית Call אחרת, לאותו חודש, במחיר מימוש גבוה יותר. מכיוון שהאופציה שאני קונה יקרה יותר מזו שאני מוכר, אני משלם "חיוב" (Debit) נטו.
- המטרה: לבצע הימור על כיוון השוק (במקרה הזה, עלייה), תוך הגדרה מדויקת ומוחלטת של ההפסד והרווח המקסימליים.
- ההיגיון שלי: זוהי אסטרטגיית ה"ג'יו-ג'יטסו" שלי. במקום פשוט לדחוף קדימה בכוח (לקנות Call יבש), אני משתמש בשילוב של דחיפה ומשיכה כדי ליצור עמדת שליטה. אני יודע מראש, בדיוק מוחלט, מהו הסכום המקסימלי שאני יכול להפסיד (החיוב ששילמתי) ומהו הסכום המקסימלי שארוויח. אין הפתעות. זה מאפשר לי לישון בשקט בלילה, גם אם השוק יתרסק.
- הסיכון: מוגבל לחלוטין לפרמיה ששולמה. גם אם המדד יקרוס, לא אפסיד יותר מהסכום הזה.
אסטרטגיה מס' 3: "הימור בהסתברות גבוהה" – מרווח זכות (Credit Spread)
- מה זה? לדוגמה, "מרווח Put עולה" (Bull Put Spread). אני מוכר אופציית Put במחיר מימוש מסוים, ובמקביל קונה אופציית Put אחרת, לאותו חודש, במחיר מימוש נמוך יותר. מכיוון שהאופציה שאני מוכר יקרה יותר מזו שאני קונה, אני מקבל "זכות" (Credit) נטו לחשבון.
- המטרה: להרוויח את הפרמיה שקיבלתי. האסטרטגיה הזו מרוויחה אם השוק עולה, נשאר יציב, או אפילו יורד במתינות – כל עוד הוא נשאר מעל מחיר המימוש של ה-Put שמכרתי.
- ההיגיון שלי: זוהי אסטרטגיית "לחם וחמאה" עבורי. במקום להמר לאן השוק ילך, אני מהמר לאן הוא לא יגיע. אני בעצם מוכר פוליסת ביטוח למשקיעים אחרים. חברתי הטובה ביותר באסטרטגיה הזו היא התטא (שחיקת הזמן). כל יום שעובר והשוק לא קורס, האופציות שמכרתי מאבדות מערכן, וזהו הרווח שלי. המפתח הוא לבחור מחירי מימוש רחוקים מספיק ממחיר השוק הנוכחי ("מחוץ לכסף"), כדי לתת לעצמי מרווח ביטחון גדול והסתברות הצלחה גבוהה.
- הסיכון: כאן הסיכון דורש כבוד. ההפסד הפוטנציאלי גדול מהרווח הפוטנציאלי. לכן, ניהול הסיכונים באסטרטגיה זו חייב להיות קפדני וחסר פשרות.
חלק 4: ניהול הפוזיציה – אמנות ההתאמה והתגובה
מסחר באופציות אינו "שגר ושכח". כניסה לעסקה היא רק 20% מהעבודה. 80% הנותרים הם ניהול אקטיבי של הפוזיציה. השוק הוא סביבה דינמית.
רועי רוסטמי מסביר שעליך להגדיר מראש מה תעשה אם העסקה תפעל לטובתך (מתי תיקח רווחים?), וחשוב מכך, מה תעשה אם היא תפעל נגדך. האם תסגור את העסקה ותקבל הפסד קטן? האם "תגלגל" את הפוזיציה לחודש הבא כדי לקנות לעצמק עוד זמן? אלו החלטות שצריך לקבל בקור רוח, כחלק מתכנית המסחר, ולא בלחץ של הרגע.
בצבא, אתה לא יורה טיל והולך לשתות קפה. אתה עוקב אחר המטרה, מנתח את שדה הקרב, בודק אם תנאי השטח השתנו, ומתכונן לפקודה הבאה. ניהול פוזיציית אופציות דורש את אותה רמת מודעות מצבית.
סיכום: כלי למאסטר, לא צעצוע למהמר
שוק המעו"ף הוא זירת קרב אסטרטגית המתחדשת מדי חודש. הוא מציע למשקיע המתוחכם גמישות ועוצמה שאין דומה להן. אך כפי שראינו, הכלים האלה דורשים כבוד, ידע, ומשמעת ברזל.
ה"סוד" להצלחה במסחר באופציות אינו טמון במציאת אסטרטגיה סודית ומורכבת. הסוד טמון בביצוע מושלם של אסטרטגיה פשוטה יחסית, בשילוב עם ניהול סיכונים קפדני, והבנה עמוקה של הלחצים הפסיכולוגיים הייחודיים לזירה הזו.
אפשר להיכנס לשוק המעו"ף עם כרטיס לוטו ולקוות לטוב. ואפשר להיכנס אליו כאיש מקצוע מאומן, עם תכנית קרב ברורה, עם הבנה של מערכות הנשק שלך, ועם המשמעת לבצע את הפקודות שלך עצמך. הבחירה, וההשלכות שלה, הן לגמרי שלכם.
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.