קטרקט מולד הוא מצב עיניים נדיר יחסית אך משמעותי המאופיין בנוכחות עכירות בעדשת העין של התינוק בלידה או זמן קצר לאחר מכן. קטרקט זה יכול להשפיע על אחת העיניים או על שתיהן ויכול להיות שונה בחומרתו. מאמר זה נועד לספק סקירה כללית של קטרקט מולד, כולל הסיבות, הסימפטומים, האבחנה ואפשרויות הטיפול הזמינות שלו.
גורמים לקטרקט מולד:
גורמים גנטיים: קטרקט מולד יכול להיגרם על ידי מוטציות גנטיות המשפיעות על ההתפתחות התקינה ושקיפות העדשה. הם יכולים לעבור בתורשה מאחד ההורים או משני ההורים או להתרחש באופן ספונטני.
זיהומים אימהיים: זיהומים אימהיים מסוימים, כגון אדמת (חצבת גרמנית), טוקסופלזמה או הרפס סימפלקס, יכולים להגביר את הסיכון לקטרקט מולד בעובר המתפתח.
הפרעות מטבוליות: במקרים מסוימים, קטרקט מולד עשוי להיות קשור להפרעות מטבוליות, כגון גלקטוזמיה, תסמונת לואו או תסמונת דאון.
תסמינים והשפעות על הראייה:
ראייה עכורה או מטושטשת: הסימפטום העיקרי של קטרקט מולד הוא נוכחות של עכירות בעדשה, מה שעלול לגרום לראייה מטושטשת או מעורפלת.
פזילה (עיניים מוצלבות או לא מיושרות): סוגי קטרקט בינקות המוקדמת יכולים להפריע להתפתחות הראייה התקינה, מה שמוביל לפזילה, שבה העיניים אינן מתיישרות כראוי.
ניסטגמוס (תנועות עיניים לא רצוניות): חלק מהילדים עם קטרקט מולד עלולים לפתח ניסטגמוס, המאופיין בתנועות עיניים מהירות ובלתי רצוניות, כאשר המוח מנסה לפצות על ליקוי הראייה.
אבחון וטיפול:
בדיקת עיניים לילדים: בדיקת עיניים מקיפה על ידי רופא עיניים לילדים היא חיונית לאבחון קטרקט מולד. הבדיקה עשויה לכלול בדיקת חדות ראייה, בדיקת מנורת סדק והערכה של מבני העין.
התערבות כירורגית: במקרים בהם הקטרקט פוגע באופן משמעותי בראייה או בהתפתחות הראייה, ניתוח הוא האופציה הטיפולית העיקרית. ניתוח קטרקט בילדים כולל הסרת העדשה העכורה ובהתאם לגיל הילד וצרכי הראייה, השתלת עדשה תוך עינית מלאכותית (IOL) או שימוש בעדשות מגע או משקפיים.