אחד המושגים הרווחים ביותר בחברה הישראלית הוא אחדות. המושג הזה מהלך קסם במובנים רבים על החברה הישראלית, בוודאי כשאנחנו מדברים במונחים לאומיים, פוליטיים רחבים. נדמה שאם נשאל את הישראלים ממה הם מפחדים יותר מכל, אז הם יאמרו מחוסר האחדות השוררת בתוכנו, ומה הם רוצים יותר מכל, זו אחדות, שנהיה ביחד.
אפשר להניח שזה נובע מסיבות היסטוריות שונות, סיבות שחלקן אנחנו מציינים, למשל בט' באב, אז אנחנו מציינים את חורבן הבית כתוצאה משנאת חינם. אז אנחנו נזכרים לאן חוסר האחדות הובילה אותנו. אנחנו נזכרים בכך בעוד שורה של ימים בלוח השנה העברי ובכלל, בין אם זה רצח רבין ובין אם זה בנקודות אחרות היסטוריות.
לכן, אין זה מפתיע שאנחנו יכולים למצוא דוגמאות שונות לפעילות על אחדות אשר מתנהלות גם בבתי ספר, מיסודי ועד תיכון, והן במסגרות אחרות, תנועות נוער, צבא, מערכות פוליטיות ועוד.
צריך לומר, יש יתרון גדול בפעילות על אחדות ובתוצאה שאנחנו יכולים להפיק ממנה. אחדות מאפשרת לנו לפעול ביחד מבלי שיהיו בתוכנו ריבים פנימיים. מה שחשוב לזכור הוא, שאחדות איננה אחידות, ואיננה אמורה לגרום לאף פרט בקבוצה לשנות את דעתו ולחשוב כמו כולם. אלא שאחדות אמורה לאפשר לכל אחד לבטא את דעתו, ולהאמין בה, מבלי שאיש יוציא אותו מהקבוצה ובתנאי שהוא עצמו לא יעזוב את הקבוצה אם לא יקבלו את דעתו.
פעילות על אחדות יכולה להיות מיוצרת דרך משחקים מסוגים שונים, דרך יצירה ואומנות, דרך שיתופי פעולה שונים ועוד. אנחנו צריכים לבחור את הכלים בעזרתם אנחנו רוצים לייצר את התהליך הזה בצורה אפקטיבית, בהתאם לגיל המשתתפים, מספרם וכמובן בהתאם ליכולות שלהם ולמשאבים שלנו.
צריך לומר עוד, פעילות על אחדות יכולה להתבצע רק בתנאי שכל שחקני הקבוצה מעוניינים בכל, וכמובן בתנאי שהדבר מתבצע בתהליך מדורג ומוביל לתוצאות אמיתיות. אין טעם לבצע תהליך שכזה, אם כל חבר הקבוצה אינם מדברים אחד עם השני, ובכך למעשה נמנע כל סיכוי לשינוי אמיתי בשטח. המטרה היא התהליך והתוצאה ולא רק מראית עין של אחדות.